על מה אני חושב כשאני כותב על אנדרואידים

אנדרואיד הוא רובוט או מכונה שנבנה בצורה שתדמה ככל האפשר את המראה וההתנהגות של יצורי אנוש. עד השנים האחרונות, אנדרואידים התקיימו בעיקר במרחב של ספרות ותרבות המדע הבדיוני אולם התקדמות הטכנולוגיה הרובוטית אפשרה ליצור רובוטים דמויי אדם מבחינת מראה ופונקציונליות.

הרעיון של יצירת דמוי אדם מלאכותי אינו חדש לגמרי וניתן לראות ניצנים שלו בשני מושגים ותיקים: סימולקרה (דברים המדמים דברים אחרים) ואוטומציה (דברים בעלי עצמאות)

כמו כן במיתולוגיה היהודית מופיע סיפור הגולם מפראג שנוצר במאה השש עשרה על ידי המהר"ל על מנת למנוע את עלילת הדם נגד היהודים. מקור האגדה ככל הנראה בסיפור עממי שנכתב במאה השמונה עשרה אודות המהר"ל מפראג.

על פי המסופר הגולם שימש את יוצרו כשליח נאמן והטילאימה על מפיצי העלילה. על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות "אמת", והמתתו בוצעה על ידי מחיקת האות א' כךשהכיתוב הפך להיות "מת".

זוֹמְבִּי הוא אדם אל-מת באמונת הוודו של בני הקאריביים.לאחר שזומבי קם לתחייה בדרכים בלתי טבעיות, הוא 

זורע הרס על הארץ. זומבים מופיעים רבות בספרות האימה בתור אוכלי בשר אדם.

שתי צורות הכמו חיים הללו מופיעות באין ספור סרטים, ספרים וחוברות קומיקס של פנטזיה ומדע בדיוני ובעצם קנו לעצמן סוג של מקום בתודעה התרבותית בת זמננו.

יצורים אלה שנראים דומים לאנשים אך בעלי תכונות או חסרי תכונות אנושיות מרתקות אותי בתור נושא לכתיבה, כמשל על חוסר האנושיות ברמה התרבותית וברמה האישית ומעוררות את דמיוני.

האנדרואיד יראה תמיד מושלם. הוא אינו מזיע או עייף לעולם. התסרוקת שלו מסודרת ומוקפדת, בגדיו ללא רבב ואין הוא זקוק לפעולות ההיגייניות כמו גילוח, מריטת גבות, צחצוח שיניים וכל מה שאנו כבני אדם נוהגים לעשות מדי יום.

בתוך המושלמות הזאת טמונה גם מכשלה: האנדרואיד הוא רק דמוי אדם ואינו מסוגל לחוות רגשות או לגלות חיבה או חמלה שלא באופן מלאכותי. נושא זה כבר נתון לפרשנות אישית. למשל בסרט בלייד ראנר של רידלי סקוט (1982) ובספר 'האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות' מאת פיליפ ק. דיק (1968) מתוארים אנדרואידים שכל כך דומים לבני האדם כך שלא ניתן להבחין בהיותם אנדרואידים, ובנוסף יש להם עולם רגשי עם רצונות ושאיפות שלהם.

אך לא לשם אני שואף. האנדרואיד מסמל עבורי מצב רגשי וקיומי של 'כמו חיים' אך ללא המורכבות הרגשית או עם קהות רגשית ואטימות. מצב אליו יכול אדם להקלע בעקבות ארועים שקורים בחייו וגורמים לו להאטם ולא להרגיש. מעניין אותי הדימוי של אדם שמרגיש מעט מאד או לא מרגיש בכלל. או אדם שנמצא במצוקה רגשית ומטופל על ידי אנדרואיד שמשתמש באינטלגנציה (המלאכותית) הרבה שלו יחד עם הניתוק הרגשי להיות עבורו משענת.

הזומבי לעומת זאת הוא כמעט ההפך הגמור. שורשיו נטועים בתרבות הוודו והכישוף השחור והוא לא נוצר במעבדה נוצצת הקיימת בדמיונו של סופר מדע בדיוני אלא באמונות עתיקות של שבטים ומכשפים.

הזומבי כפי שהוא מיוצג באין ספור סרטי אימה מנוגד לאנדרואיד קודם כל במראה: הוא ההפך הגמור מחיקוי האדם המושלם, בדרך כלל צולע או מדדה בגמלוניות, חלק מבשרו רקוב וחתיכות ממנו נושרות שהרי הוא יצור מת שקם לתחיה ואותות המוות ניכרים בו, עורו חיוור ועיגולים שחורים מסביב לעיניו, הוא לא יכול לדבר והוא מונע על ידי רגש קיצוני של תאוות הרג שגורם לו להיות בתנועה מתמדת בחיפוש אחר הקורבן האנושי הבא שלו על מנת שיוכל לנגוס בו ולהפוך אותו לזומבי בדיוק כמוהו.

זומבי מסמל עבורי מצב של סערת רגשות כה גדולה עד כי האדם שנמצא בה לא יודע אם הוא חי או מת ומה עליו לעשות ומרוב ההמולה הפנימית שגואה בו הוא מדדה בחוסר מטרה וכיוון בעולם ומאבד את צלם האנוש שבו ואת היציבות הנפשית והופך למעין בובת וודו מהלכת המטילה אימה על סביבותיה ומצוי בעצמו בטירוף של אימה ופחד.

שני היצורים הדמיוניים הללו, אנדרואיד וזומבי ממשיכים לרתק אותי במסע הכתיבה שלי, מסע שחוקר מצבים של תודעה, את הגבולות של מצבים אלה ואת חציית הגבולות.